“אמר לו האדון: טוב מאוד, עבד טוב ונאמן… היכנס לשמחת אדונך” (מתי 25:23).
דמיינו איך זה יהיה לחיות באהבה ללא גבולות לאלוהים — להקדיש לו כל מחשבה, כל פעולה, כל רצון של הלב. סוג כזה של מסירות יוביל אותנו לאושר אמיתי, עמוק, שאינו תלוי בנסיבות. והדבר המדהים ביותר: השמחה הזו לא נעצרת, היא גדלה עם כל צעד של ציות ומסירות.
כל הקרבה שנעשית מאהבה לאדון פותחת דלתות רוחניות שהיו סגורות קודם לכן. כשאנו בוחרים לוותר על משהו למען ריצוי אלוהים, אנו מתקרבים צעד נוסף לשמים. זה כאילו שכל ויתור כנה מקרב את נשמתנו לגן עדן נצחי. אך למרבה הצער, רבים עדיין מתנגדים לציית לחוקו העוצמתי של אלוהים כי אינם יכולים לראות את היתרונות. ישנן ברכות שכבר מתגלות כאן על פני האדמה, אבל המתנה הגדולה ביותר היא לקבל את סליחת החטאים דרך ישוע ולרשת את חיי הנצח.
עצרו וחשבו: מה בעולם הזה יכול להשתוות לנצח של שמחה מלאה בנוכחות אלוהים? התענוגות הזמניים של העולם הזה הם קטנים, שבריריים וחולפים. הם מבטיחים הרבה, אבל מספקים מעט. ואילו האדון מקיים את כל מה שהוא מבטיח ומציע אושר שאינו מתבלה עם הזמן. לכן, כדאי לוותר על מה שהוא רגעי למען מה שהוא נצחי. לציית לאלוהים הוא הדרך היחידה שמובילה להגשמה אמיתית. -מותאם מפרנסס קוב. להתראות מחר, אם האדון ירשה לנו.
התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך על שקראת לי לחיות באהבה ללא גבולות, אהבה שמקדישה כל מחשבה, כל בחירה וכל רצון לך. איזה זכות היא לאהוב אותך באמת — לא במילים ריקות, אלא בחיים שלמים המוקדשים לרצונך. וככל שאני מציית לך יותר, אני אוהב אותך יותר, מכיר אותך יותר ומרגיש יותר ויותר מומר על ידי האהבה הזו שמרפאה ומחזקת.
אבי, היום אני מבקש ממך לעזור לי לוותר על כל מה שמרחיק אותי ממך. הראה לי את התחומים בחיי שבהם אני עדיין מתנגד לחוקך, ותן לי אומץ לציית בכנות. אני יודע שהתגמולים של הציות הם בלתי ניתנים למדידה — חלקם אני כבר מבחין בהם כאן, אבל הגדול מכולם הוא הסליחה שאני מקבל בישוע וההבטחה לחיי נצח לצידך.
הו, אלוהים קדוש, אני סוגד לך ומשבח אותך כי רק אתה מציע שמחה שאינה מתבלה ושלום שאינו נשבר. בנך האהוב הוא הנסיך והמושיע הנצחי שלי. חוקך העוצמתי הוא כמו דרך מוארת שמובילה את הנשמה העייפה אל כסא הרחמים. מצוותיך הן כמו זרעי חיים הנשתלים בלב, ומניבים פירות נצחיים של שלום, נאמנות ותקווה. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
