“נח בה' וקווה לו” (תהילים ל"ז:ז).
גיליתי שלהיות בקשר עם אלוהים הוא הרבה מעבר להתרחקות מרעש העולם — זה ללמוד להשתיק את המחשבה, להרגיע את הלב ופשוט להיות לפניו עם תשומת לב שקטה ומכובדת. זה במקום השקט הפנימי הזה שהנשמה מתחילה לקבל את המזון הרוחני שה' מחליט להציע. לפעמים זה הרבה, לפעמים זה מעט בעינינו, אבל אף פעם לא כלום. אלוהים אף פעם לא משאיר אותנו בידיים ריקות כשאנחנו מציגים את עצמנו לפניו בכנות ובענווה.
ההמתנה השקטה הזו מעמיקה משהו יקר בתוכנו: הענווה והציות. הנשמה שלומדת להמתין בה' הופכת לרגישה יותר, כנועה יותר ומלאה יותר באמונה. היא מתחילה להבחין שהיא לא לבד. הצייתנים של ה' נושאים בתוכם ביטחון אמיתי — הוודאות שאלוהים קרוב. זה כאילו שנוכחותו יכולה להיות מורגשת באוויר, בהליכה, בנשימה. ונוכחות מתמדת זו היא, ללא ספק, הגדולה מכל הברכות למי שאוהב את ה' ואוהב את תורתו החזקה.
אז, למה להתנגד? למה לא לציית לאלוהים כל כך נאמן, כל כך אוהב וכל כך ראוי? הוא הדרך היחידה לאושר אמיתי — כאן ובנצח. כל מצווה שהוא נותן לנו היא ביטוי לדאגתו, הזמנה לחיות את מציאות השמיים, עדיין על הארץ. -מותאם ממרי אן קלטי. עד מחר, אם ה' יאפשר לנו.
התפללו איתי: אלוהים יקר, אני מודה לך כי הראית לי שהתקשרות אמיתית איתך היא מסירה פנימית, מנוחת הנשמה בנוכחותך. כשאני מרגיע את הלב ומשתיק את המחשבה, אני מבחין שאתה שם, מוכן להזין את נשמתי במה שאני צריך באותו רגע. אתה אלוהים נאמן, שלעולם לא מפסיק לגעת בלב הכנה שמציג את עצמו לפניך ביראת כבוד.
אבי, היום אני מבקש ממך שתלמד אותי להמתין בשקט, בענווה ובאמונה. אני רוצה להיות נשמה רגישה לקולך, כנועה לרצונך, צייתנית לתורתך החזקה. שלא אתפזר מרעשים או מהירות, אלא אלמד את ערך ההמתנה הזו שמשנה אותי מבפנים. תן לי את הביטחון הזה שרק עבדיך הנאמנים מכירים — הוודאות העמוקה שאתה קרוב, שאתה הולך איתי ותומך בי בכל צעד. שלא אאבד לעולם את הזכות להרגיש אותך כל כך נוכח.
אה, אלוהים קדוש, אני סוגד לך ומשבח אותך כי נוכחותך היא הברכה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל בחיים האלה. בנך האהוב הוא הנסיך והמושיע הנצחי שלי. תורתך החזקה היא כמו נשימת השמיים שמרעננת את הנשמה העייפה ומנחה את הלב האבוד. מצוותיך הן כמו תווים של שיר נצחי, שמערסלים את הנשמה בשלום ומובילים לאהבתך המושלמת. אני מתפלל בשם היקר של ישוע, אמן.
