כפי שכבר צוין, כדי שהשטן יוכל להוביל את הגויים שהאמינו במשיח לאי-ציות לתורת ה׳, היה צורך בפעולה רדיקלית.
עד כמה עשורים לאחר עלייתו של ישוע לשמיים, הכנסיות הורכבו מיהודים ילידי יהודה (עברים), יהודים מהתפוצות (הלניסטיים) וגויים (שאינם יהודים). באותה תקופה, רבים מהתלמידים המקוריים של ישוע עדיין היו בחיים והתכנסו עמם בבתים. נוכחותם סייעה לשמור על נאמנות מלאה לכל מה שישוע לימד והדגים במהלך חייו. תורת ה׳ נקראה ונשמרה בקפדנות, בדיוק כפי שישוע לימד את תלמידיו:
“אך הוא אמר: אשרי השומעים את דבר אלוהים [התנך] ושומרים אותו” (לוקס י״א:28).
הדבקות של ישוע בתורת ה׳
ישוע מעולם לא סטה מהוראות אביו:
“אתה צוית פיקודיך לשמר מאד” (תהילים קי״ט:4).
התפיסה הנפוצה כיום ברבות מהכנסיות, לפיה בואו של המשיח ביטל את חובת הגויים לציית לתורת ה׳ שנמסרה בתנ"ך, אינה זוכה לכל תמיכה בדברי ישוע כפי שהם מופיעים בארבעת הבשורות.
השטן ותכניתו
השטן הבין שכדי להרחיק את הגויים מתורת ה׳, הוא היה צריך ליצור נרטיב חדש, כזה שיטשטש את הקשר הישיר בין המשיח לתורת האב. אך ישוע עצמו הבהיר לכל אורך דרכו, הן בדבריו והן במעשיו, שהציות לתורת ה׳ הוא מרכזי לחיי האמונה.
שיבה לאמת
עלינו לזכור שהמשיח מעולם לא הורה על ביטול תורת ה׳, לא עבור היהודים ולא עבור הגויים. תכנית הישועה האמיתית נותרה כפי שה׳ התווה – אמונה בישוע תוך ציות לתורתו הקדושה. כל רעיון אחר, המשחרר את הגויים מחובת הציות, אינו אלא תכנית שקרית שנוצרה על ידי כוחות המבקשים להרחיק את האנושות מהבורא.
תכנית הישועה המקורית
מעולם לא היה זמן בהיסטוריה שבו ה׳ לא איפשר לכל אדם לחזור בתשובה, לקבל סליחת חטאים, להתברך ולהיוושע לאחר מותו. כלומר, תמיד הייתה אפשרות לישועה עבור הגויים, גם לפני שליחתו של המשיח.
רבים בכנסיות סבורים בטעות כי רק עם בואו של ישוע ועם הקרבן המכפר שלו, ניתנה לגויים גישה לישועה. אך האמת היא שתכנית הישועה שהייתה קיימת תמיד בתקופת התנ״ך נותרה בתוקף גם בימי ישוע והיא ממשיכה להיות תקפה גם כיום.
שינוי הקרבן: מהסמלי אל האמיתי
ההבדל היחיד כיום הוא שאם בעבר חלק מתהליך הכפרה על החטאים היה כרוך בהקרבת קרבנות סמליים, כיום הקרבן האמיתי – שה האלוהים הנושא את חטאת העולם – כבר הושלם (יוחנן א׳:29).
מלבד הבדל חשוב זה, תהליך הישועה נותר זהה למה שהיה לפני בואו של המשיח: על הגוי להתאחד עם העם שאותו ייעד ה׳ להיות עמו, דרך הברית הנצחית שנחתמה באות ברית המילה:
“ובני הנכר הנלווים אל ה׳ לשרתו… ומחזיקים בבריתי, והביאותים אל הר קדשי” (ישעיהו נ״ו:6–7).
ישוע והגויים: הבנת המשימה האמיתית
יש להבין שישוע לא יסד דת חדשה עבור הגויים, כפי שרבים מאמינים בטעות. למעשה, ישוע כמעט שלא התנהל עם גויים. משימתו הייתה ממוקדת בעם ישראל:
“את שנים העשר שלח ישוע וציוום לאמור: אל תלכו בדרך הגויים ואל תבואו לעיר שומרונים, כי אם לכו אל הצאן האובדות של בית ישראל” (מתי י׳:5–6).
התכנית האמיתית והנצחית
תכנית הישועה האמיתית, שתואמת לחלוטין את מה שה׳ גילה באמצעות נביאי התנ״ך וישוע בבשורות, היא פשוטה וישירה: חפשו להיות נאמנים לתורת האב, והוא יאחד אתכם עם ישראל ויוביל אתכם אל הבן למען סליחת חטאים.
האב לא ישלח למשיח את האדם שיודע את תורתו אך חי במרד גלוי. דחיית חוקי אלוהים היא מעשה של מרד, ואין ישועה למורדים. כל מי שמבקש לחיות בהרמוניה עם רצון הבורא חייב לקבל את תורתו בכל ליבו ולהתאמץ לציית לה באמונה ובענווה.
תכנית הישועה הכוזבת
תכנית הישועה שמטיפות רוב הכנסיות היא תכנית שקרית. אנו יודעים זאת משום שאין לה תמיכה במה שגילה ה׳ באמצעות הנביאים בתנ״ך או בדבריו של ישוע בארבע הבשורות. כל דוקטרינה הנוגעת לישועת נשמות (דוקטרינה מרכזית) חייבת להיות מאושרת על ידי שני מקורות אלו: התנ״ך (התורה והנביאים, שהיווה בסיס מרכזי לציטוטיו של ישוע) ודבריו של בן האלוהים עצמו.
הרעיון המרכזי של תכנית הכזב
הרעיון המרכזי שמקדמים תומכי תכנית הישועה הכוזבת הוא שהגויים ייוושעו מבלי שיידרשו לציית למצוות ה׳. מסר זה, של אי-ציות, זהה בדיוק למה שהטיפה הנחש בגן עדן: “לא מות תמותון” (בראשית ג׳:4–5).
אם מסר זה היה נכון, התנ״ך היה מכיל אינספור פסוקים המבהירים נקודה זו, וישוע היה מצהיר במפורש כי חלק ממשימתו כמשיח הייתה לשחרר את האנושות מחובת הציות לתורת ה׳. אך האמת היא שאין כל בסיס בתנ״ך או בבשורות לרעיון האבסורדי הזה.
שליחים אחרי ישוע
תומכי תכנית הישועה ללא ציות לתורת ה׳ כמעט ואינם מצטטים את ישוע במסריהם, והסיבה ברורה: הם אינם מוצאים בדבריו כל עדות לכך שבא לעולם כדי להושיע אנשים שבחרו במודע לא לציית למצוות אביו. במקום זאת, הם נשענים על כתבים של בני אדם שהופיעו רק לאחר עלייתו של המשיח לשמיים.
הבעיה היא שאין בתנ״ך אף נבואה על שליח או שליחים שיגיעו לאחר ישוע עם מסר חדש. אפילו ישוע עצמו מעולם לא הזכיר שיבוא אחריו מישהו עם משימה ללמד תכנית ישועה חדשה עבור הגויים.
חשיבות הנבואות
לגילוייו של ה׳ נדרשים סמכות ואישור מוקדם כדי שיהיו תקפים. אנו יודעים שישוע הוא שליחו של האב משום שהוא מילא את הנבואות שבתנ"ך, אך אין נבואות על שליחים או אנשים אחרים שיישלחו עם תורות חדשות לאחר המשיח. כל מה שעלינו לדעת על ישועתנו מסתיים בישוע.
כל הכתבים שנכתבו לאחר עלייתו של ישוע לשמיים, בין אם הם כלולים בכתבי הקודש או לא, צריכים להיחשב כמשניים ועזר בלבד, שכן אין נבואה שמבשרת על בואו של אף אדם אחר עם משימה ללמד דבר-מה שישוע עצמו לא לימד. כל דוקטרינה שאינה תואמת את דברי ישוע בארבע הבשורות צריכה להידחות ככוזבת, בלי קשר למקורה, למשך קיומה או לפופולריות שלה.
הנבואות על ישועה והשלמתן
כל האירועים הקשורים לישועה שהיו אמורים להתרחש אחרי ימי מלאכי כבר נובאו בתנ״ך. נבואות אלו כוללות את הולדת המשיח, את בואו של יוחנן המטביל ברוח אליהו, את שליחותו של ישוע, את בגידתו על ידי יהודה איש קריות, את משפטו, מותו החף מפשע ואפילו את קבורתו בקבר של עשירים.
אך דבר אחד חסר לחלוטין בנבואות התנ״ך: אין אזכור על אדם כלשהו שיגיע לאחר עלייתו של ישוע עם סמכות ומשימה לפתח דרך שונה לישועת הגויים. קל וחומר שאין נבואה על דרך שתאפשר לאדם לחיות באי-ציות גלוי לתורת ה׳ ועדיין להתקבל בברכה בשמיים.
ישוע הוא השליח האמיתי והאחרון שנשלח ללמד את דרכי ה׳. תכנית הישועה נותרה ללא שינוי: ציות ואמונה כפי שהמשיח לימד. כל סטייה מתכנית זו אינה מבוססת על נבואות הכתובים ואינה עומדת בקנה אחד עם רצון ה׳ כפי שהתגלה בתנ״ך ובבשורות.
