מבין כל מצוותיו הקדושות של ה׳, נדמה שברית המילה היא המצווה היחידה שכמעט כל הכנסיות, בטעות, מחשיבות כמבוטלת. הקונצנזוס סביב הנושא כה חזק, עד כי אפילו יריבים דוקטרינריים ותיקים, כגון הכנסייה הקתולית והכנסיות הפרוטסטנטיות ( אדוונטיסטים, בפטיסטים, פרסביטריאנים, וכדומה), כמו גם אלו הנחשבות כתנועות כיתתיות, כגון המורמונים ועדי יהוה – כולם טוענים כי מצווה זו בוטלה על הצלב. למרות הקונצנזוס הרחב, אין כל בסיס בכתבי הקודש לתמוך ברעיון שברית המילה בוטלה.
שתי סיבות נפוצות לאי-ציות למצווה זו
ישנן שתי סיבות עיקריות לכך שהרעיון שברית המילה אינה נדרשת כל כך נפוץ בקרב נוצרים, למרות שישוע מעולם לא לימד דוקטרינה כזו, וכל השליחים והתלמידים של ישוע, כולל פאולוס, צייתו למצווה זו. יתרה מכך, המנהיגים המשתמשים בכתבי פאולוס כדי "לשחרר" את הגויים מהדרישה הזו מתעלמים מהעובדה שאין בתנ"ך נבואה שמרמזת כי עם בואו של המשיח, עמו של ה', יהודים או גויים, יהיו פטורים מלשמור את מצווה זו של ה'.
ברית המילה: סימן הברית לנצח
ברית המילה נדרשה מאז אברהם, הן לצאצאיו הביולוגיים והן לגויים שרצו להצטרף לעמו של ה'.
אף אחד לא התקבל כחלק מהקהילה הקדושה (המופרדת מעמי העולם) מבלי לעבור ברית מילה. מצווה זו הייתה הסימן הפיזי של הברית בין ה' לעמו הנבחר. הברית לא הוגבלה לצאצאיו הביולוגיים של אברהם, אלא כללה גם את הזרים שרצו להיות חלק מהקהילה הקדושה ולהיחשב שווים בעיני ה':
"יָלִיד בַּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא, הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית י״ז:12–13).
למה הדרישה הזו נמשכת גם כיום
אם הגויים באמת לא היו זקוקים לסימן הפיזי הזה כדי להצטרף לעמו של ה', לא הייתה סיבה לכך שה' ידרוש ברית מילה לפני בוא המשיח אך לא לאחריו.
כדי שתפיסה זו תהיה נכונה, היה צורך במידע ברור על כך בנבואות התנ"ך, וישוע היה צריך להבהיר זאת לאחר עלייתו.
עם זאת:
- אין כל נבואה בתנ"ך על כך שגויים שיצטרפו לעמו של ה' יהיו פטורים ממצוותיו, כולל ברית המילה.
- ישוע מעולם לא אמר כי ברית המילה תבוטל לאחר עלייתו לשמיים.
כל אזכור בתנ"ך על שילובם של הגויים בעמו של ה' מציין במפורש שציות לכל מצוות ה' נדרש מהם, כולל ברית המילה.
ברית המילה היא חלק בלתי נפרד מהברית הנצחית שה' כרת עם עמו. הגויים, כמו צאצאיו הביולוגיים של אברהם, חייבים לציית למצווה זו כדי להיות חלק מהקהילה הנבחרת של ה' ולהיחשב שווים בעיניו. כל רעיון שאומר אחרת אינו נתמך בכתבי הקודש ואינו תואם את רצון ה'.
כל המצוות חלות גם על הגויים
גם צאצאיו הביולוגיים של אברהם וגם הגויים המצטרפים לעמו של ה׳ מחויבים לשמור את כל המצוות, ללא יוצא מן הכלל:
"חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה׳. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" (במדבר ט״ו:15–16).
הגֵּר
(כל הגויים, בעבר ובהווה, שרוצים להיות חלק מעמו של ה׳)
המונח "גֵּר" (ger) מתייחס לזר, אדם שאינו יהודי, שחי בקרב בני ישראל ומתחייב לציית לתורתם ולחיות לפי אמונתם באל האחד והאמיתי. ה"גֵּר" שונה מזרים אחרים שהיו במגע עם ישראל, שכן הוא השתלב בקהילה ואימץ אורח חיים זהה לזה של בני ישראל, כולל שמירת חוקי התורה הקדושה.
סוגים אחרים של זרים
- נוֹכְרִי (Nokri, נכרי):
- זר ללא קשר לקהילה הישראלית, לרוב סוחר זמני או מבקר.
- ה"נוכרי" לא היה מחויב לשמור את חוקי התורה, אך נדרש לכבד כללים בסיסיים בעת שהותו בארץ ישראל.
- תּוֹשָׁב (Toshav, תושב):
- אדם שחי באופן זמני או כמתיישב בין בני ישראל, אך לא התחייב לשמירת התורה במלואה.
- ה"תושב" יכל לחיות פרקי זמן ממושכים בארץ, אך מעמדו לא היה זהה לזה של "גֵּר" שקיבל על עצמו את חוקי התורה.
מעמדו המיוחד של הגֵּר
ל"גֵּר" היה מעמד ייחודי, שכן עם קבלת חוקי ה׳, הוא היה יכול להשתתף באופן מלא בחיים הדתיים והחברתיים של הקהילה הישראלית. זה כלל:
- השתתפות בקורבנות ובחגים.
- שוויון זכויות וחובות דתיות מול בני ישראל.
המונח "גֵּר" מדגיש את חשיבות שילובם של הגויים בקהילת ה׳, בתנאי שהם מקבלים על עצמם לשמור את חוקי התורה הקדושה. בכך, הגויים לא רק משתלבים פיזית, אלא הופכים לחלק בלתי נפרד מעמו של ה׳, עם אותן זכויות וחובות דתיות ורוחניות.
הסיבות המרכזיות להתנגדות לברית המילה
1. הקושי במילוי המצווה
הסיבה הראשונה לכך שהכנסיות מלמדות בטעות שברית המילה בוטלה – מבלי לציין מי בדיוק ביטל אותה – טמונה בקושי למלא מצווה זו. מנהיגי הכנסיות חוששים כי אם יכירו באמת שה' מעולם לא נתן הוראה כזו, הם יאבדו חברים רבים מקהילתם.
ברית המילה תמיד הייתה, ונשארה, מצווה לא נוחה לקיום. גם כיום, עם ההתקדמות הרפואית, נדרש מהנוצרי שמבקש לקיים את המצווה לעבור תהליך הכולל:
- חיפוש איש מקצוע רפואי.
- תשלום מכיסו (לרוב הביטוח הרפואי אינו מכסה).
- התמודדות עם אי הנוחות שלאחר הניתוח.
- התמודדות עם סטיגמה חברתית, התנגדות מצד משפחה, חברים והקהילה הכנסייתית.
ההחלטה לקיים את המצווה דורשת נחישות רבה. מי שאינו מחויב בלבו למלא את מצוות ה' ייטה בקלות לוותר על כך.
עדות אישית:
אני עצמי נאלצתי לעבור את כל התהליך הזה בגיל 63, כאשר בחרתי להישמע למצווה זו מתוך ציות לה'. התהליך אינו קל, והעידוד לוותר עליו קיים מכל עבר.
2. חוסר הבנה של מושג ההאצלה והסמכות האלוהית
הסיבה השנייה, והחשובה יותר, היא שהכנסייה אינה מבינה כראוי את מושג ההאצלה או הסמכות האלוהית.
חוסר הבנה זה נוצל על ידי השטן כבר מראשית הדרך, כאשר כמה עשורים בלבד לאחר עלייתו של ישוע לשמיים, החלו מאבקי כוח בין מנהיגי הכנסיות. אלה הובילו למסקנה המופרכת שכביכול ה׳ האציל לפטרוס ולממשיכי דרכו סמכות לשנות כרצונם את תורת ה׳.
שינויים בחוקי התורה
רעיון זה, שנולד מהשפעת השטן, לא נעצר רק בברית המילה אלא התפשט לשינויים רבים במצוות התנ"ך שאותן ישוע ותלמידיו תמיד קיימו.
הכנסייה התעלמה מהעובדה שכל שינוי או האצלה של סמכות על תורת ה' חייבים לבוא מה׳ עצמו, באמצעות נביאי התנ"ך או המשיח.
אין סמכות אנושית לשנות את חוקי ה׳
אין זה מתקבל על הדעת שאנשים פשוטים יעניקו לעצמם סמכות לשנות דבר יקר וקדוש כל כך לה׳ כמו תורתו.
ברית המילה נותרה מצווה נצחית כחלק מהברית של ה׳ עם עמו. כל ניסיון להקל, לבטל או לשנות מצווה זו – או כל מצווה אחרת – אינו מבוסס על סמכות אלוהית ואינו עומד בקנה אחד עם רצון הבורא כפי שנמסר בכתבי הקודש.
אף נביא ולא ישוע עצמו הזהירו מפני שינוי בתורת ה׳
אין אף נביא בתנ״ך, ולא ישוע בברית החדשה, שהזהיר כי האב ייתן, לאחר בוא המשיח, לכל קבוצה או אדם – בין אם בכתבי הקודש ובין אם מחוצה להם – את הכוח או ההשראה לבטל, לשנות, או לעדכן ולו את המצווה הקטנה ביותר. להיפך, ה׳ היה ברור לחלוטין כי פעולה כזו תיחשב כחטא חמור:
"לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ, לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים ד׳:2).
אובדן האינדיבידואליות בקשר עם הבורא
בעיה חמורה נוספת שהתפתחה עם השנים היא אובדן הקשר האישי והישיר בין האדם לבוראו.
הכנסייה מעולם לא נועדה לשמש כמתווכת בין ה׳ לאדם. עם זאת, כבר בראשית התקופה הנוצרית, היא לקחה לעצמה תפקיד זה.
במקום שכל מאמין, בהדרכת רוח הקודש, יפתח קשר אישי עם האב ועם הבן, נוצר מצב שבו כל המאמינים הפכו תלויים לחלוטין במנהיגיהם כדי לדעת מה ה׳ מצווה ומה הוא אוסר.
שליטת הכנסייה בכתבי הקודש
חלק גדול מהבעיה נבע מהעובדה שעד הרפורמציה במאה ה-16, הגישה לכתבי הקודש הייתה מוגבלת לאנשי הכנסייה בלבד.
היה אסור לאדם הפשוט לקרוא את התנ״ך בעצמו, בטענה שאין לו היכולת להבין את הכתוב ללא פרשנות הכמורה.
ניסיון לשנות או לבטל את מצוות ה׳, כמו גם הגבלת הגישה לכתבי הקודש או הסתמכות מוחלטת על מתווכים, מנוגדים לחלוטין לרצון ה׳ כפי שהתבטא בתורתו. כל מאמין נדרש לקשר אישי וישיר עם הבורא, בהדרכת רוח הקודש, על מנת לציית לדבריו הנצחיים.
חמש מאות שנים חלפו מאז הרפורמציה, למרות שכיום לכל אדם יש גישה לכתבי הקודש, העם עדיין מובל כמעט לחלוטין על פי מה שמנהיגיו מלמדים – בין אם מדובר באמת או בטעות.
בעיה מתמשכת של תלות במנהיגות
רוב האנשים אינם לומדים ואינם פועלים בעצמם כדי להבין מה ה׳ דורש מכל יחיד.
- אותם תורות שגויות בנוגע למצוות ה׳ הקדושות והנצחיות שהיו קיימות לפני הרפורמציה ממשיכות לעבור מדור לדור.
- מוסדות ההכשרה הדתית של כל הזרמים מלמדים את אותם פרשנויות ואי-הבנות שהתקבעו במהלך ההיסטוריה.
העדר נאמנות לדבריו של ישוע
ממה שידוע לי, אין אף מוסד נוצרי שמלמד את המנהיגים העתידיים את האמת שישוע עצמו לימד:
- שום מצווה של ה׳ לא בוטלה עם בוא המשיח.
ישוע אמר במפורש:
"כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד מִן הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יִקָּרֵה הַכֹּל. לָכֵן מִי שֶׁיַּפֵּר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה הַקְּטַנּוֹת וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הָאֲנָשִׁים יִקָּרֵא קָטָן בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֲבָל מִי שֶׁיְּקַיֵּם וּמְלַמֵּד יִקָּרֵא גָּדוֹל בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם" (מתי ה׳:18–19).
התלות במנהיגים, במקום חיפוש אישי של ה׳, ממשיכה להיות בעיה חמורה.
המשמעות היא שרוב הנוצרים אינם מודעים לכך שכל מצוות ה׳ נותרו בתוקפן ושציות להן הוא חלק מהאמונה האמיתית. דבריו של ישוע בברית החדשה מחזקים את נצחיותה של התורה ואת חשיבותה לציות והוראה נכונה. על כל מאמין לשאוף להכיר את הכתובים בעצמו, תוך שהוא נשען על רוח הקודש ולא על פרשנויות אנושיות בלבד.
הציות החלקי של חלק מהזרמים
כמה כנסיות שמתאמצות ללמד שמצוות ה' תקפות לנצח, אך מסיבה מסתורית כלשהי, הכנסיות הללו מגבילות את רשימת המצוות התקפות. הן תומכות במיוחד בעשרת הדיברות (כולל היום השביעי מהדיבר הרביעי) ובמאכלים הטמאים של ויקרא יא, אך עוצרות שם, מבלי להציג אף פסוק מהתנ"ך או מארבעת הבשורות המצדיק את המצוות הללו בפרט ולא את כל השאר, כמו השיער והזקן, הציצית והמילה.
ברית המילה: הברית הנצחית בין ה׳ לעמו
ברית המילה הייתה ותישאר הסימן הנראה לעין של הברית בין ה׳ לעמו.
- הברית לא הייתה מוגבלת לצאצאיו הביולוגיים של אברהם בלבד.
- הברית תמיד הייתה פתוחה לכל אדם, יהודי או גר, שרצה להצטרף לעם הקדוש של ה׳.
כפי שנאמר:
"המול לכם כל זכר… ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם. בן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא" (בראשית י״ז:10–12).
העובדה שזרמים מסוימים מקבלים רק חלק מהמצוות בתורה, תוך התעלמות ממספר מצוות ברורות שלא זכו אפילו להתנגדות מדומה, מצביעה על חוסר עקביות.
הברית הנצחית של ברית המילה, כמו מצוות אחרות, נותרה תקפה עבור כל מי שרוצה להיות חלק מעמו הקדוש של ה׳. כל מצוות התורה נועדו לחבר את המאמין לאלוהים, להבדיל אותו מהעולם, ולשמר את הברית הנצחית של ה׳ עם עמו.
השליח פאולוס נמצא בכתבי הקודש ומהווה חלק מהאמונה הנוצרית
אחת הניסיונות הראשונים לאסוף את הכתבים שנכתבו לאחר עלייתו של ישוע הייתה על ידי מרקיון, בעל צי ספינות עשיר במאה השנייה.
מרקיון, שהיה חסיד נלהב של פאולוס, דחה את כל הטקסטים למעט כתבי פאולוס והבשורה של לוקס, שהייתה שותף של פאולוס. הוא פסל את שאר הבשורות והאיגרות כלא אותנטיות או נטולות השראה אלוהית.
כינון הקאנון של הברית החדשה
הקאנון של הברית החדשה, כפי שאנו מכירים אותו היום, הוכר רשמית רק בסוף המאה הרביעית, כ-350 שנה לאחר עלייתו של ישוע.
ועידות הכנסייה הקתולית ברומא, היפו (393) וקרתגו (397) היו קריטיות באישורם של 27 הספרים המרכיבים את הברית החדשה. תהליך זה נועד להתמודד עם מגוון הפרשנויות והכתבים שצצו בקהילות הנוצריות השונות.
חשיבות כתבי פאולוס והקושי בהבנתם
כתבי פאולוס מהווים חלק מכתבי הקודש, ולכן הם צריכים להיחשב כטקסטים בסיסיים באמונה הנוצרית.
- הבעיה אינה בפאולוס עצמו, אלא בפרשנות לכתביו.
- פאולוס כתב בסגנון מורכב, וכבר בזמנו נאמר כי קשה להבין את דבריו:
"כאשר בכל אגרותיו דיבר בהן על דברים אלה, אשר יש בהן דברים קשים להבין, והעתים מעקמים אותם כשעיקמו גם את הכתבים [γραφὰς] האחרים לאובדנם העצמי" (פטרוס ב׳ ג׳:16).
סמכות כתבי פאולוס מול מצוות התורה
הבעיה המרכזית היא לא עצם כתבי פאולוס, אלא הרעיון שהכנסייה מייחסת לפאולוס סמכות לבטל, לשנות או לעדכן את תורת ה׳:
- אין בתנ״ך או בברית החדשה שום נבואה שמציינת כי ה׳ ישלח שליח בשם פאולוס שיש לשמוע לו על פני הנביאים או המשיח.
- כל הבנה או פרשנות לכתבי פאולוס אינה נכונה אם היא לא תואמת את מה שנאמר בתורה, בנביאים ובדברי ישוע.
כיצד לגשת לכתבי פאולוס?
על נוצרי ירא שמיים להימנע מלהסתמך על פרשנויות לכתבי פאולוס שאינן עומדות בקנה אחד עם תורת ה׳ כפי שנמסרה:
- אם פרשנות מסוימת אינה מתיישבת עם דברי הנביאים והמשיח, יש לדחות אותה.
- יש לפעול בענווה ולומר:
"אינני מבין את הקטע הזה, וההסברים שקראתי שגויים כי הם אינם מתיישבים עם דברי הנביאים או דברי המשיח. אשאיר את זה בצד עד אשר ה׳ ירצה להאיר את עיניי."
כתבי פאולוס חשובים כחלק מכתבי הקודש, אך פרשנות שגויה עלולה להוביל לעיוות דברי ה׳. הדרך הנכונה היא להעמיד את כל הבנה או פרשנות לבחינה אל מול התורה, הנביאים ודברי המשיח, ולדחות כל דבר שאינו עומד במבחן הזה.
מבחן גדול לגויים
מבחן האמונה והציות
ניתן לראות בכך את אחד המבחנים המשמעותיים ביותר שה׳ החליט להעמיד בפני הגויים, מבחן שמקביל לאתגר שעמד בפני העם היהודי במהלך מסעם לארץ כנען.
כפי שנאמר:
"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסּוֹתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא" (דברים ח׳:2).
מבחן הציות עבור הגויים
במבחן זה, ה׳ מבקש לראות מי מבין הגויים באמת מוכן להצטרף לעמו הקדוש.
- מי שעומד בניסיון:
אלה שמחליטים לציית לכל מצוותיו, כולל ברית המילה, למרות:- לחץ כבד מצד הכנסייה שמלמדת כי המצוות בוטלו.
- פסוקים מכתבי פאולוס שלכאורה משמשים להצדקת רעיון שמצוות נצחיות, כפי שנמסרו בנביאים ובבשורות, אינן מחייבות את הגויים.
משמעות המבחן
המבחן הזה נועד לגלות:
- מי נאמן באמת לרצון ה׳:
- מי שמבין שאין זה משנה כמה חזקים הלחצים התרבותיים, חברתיים או דתיים, מצוות ה׳ הן נצחיות.
- מי שמוכן להקריב ולחיות לפי דרישותיו של ה׳, כפי שנמסרו בתורה ובנביאים, ומאושרות בדברי ישוע.
זהו מבחן אמונה וציות שמפריד בין אלו שרק מתיימרים להאמין באלוהים לבין אלו שמוכנים באמת להיכנע לרצונו ולקיים את כל מצוותיו. רק מי שבוחר לציית, גם כשהדבר כרוך במאבק ובמחיר אישי, יימצא נאמן ויזכה להצטרף לעמו הקדוש של ה׳.
ברית המילה בבשר ובלב
ברית מילה: פיזית ורוחנית כאחד
חשוב להבהיר שאין שתי סוגי ברית מילה נפרדות – פיזית ורוחנית – אלא רק אחת: הפיזית.
- הביטוי "ברית מילה בלב" מופיע בתנ"ך והוא ביטוי מושאל, כמו "לב שבור" או "לב שמח".
- כאשר התנ"ך מציין שאדם אינו נימול בלב, הכוונה היא לכך שאותו אדם אינו חי כפי שראוי היה לו לחיות אם היה באמת אוהב את ה׳ ושואף לציית לו.
- אדם כזה עשוי להיות נימול פיזית, אך אורח חייו אינו תואם את הציפיות של ה׳ מעמו.
דוגמה מפי ירמיהו הנביא
דרך ירמיהו, ה׳ הבהיר שישראל כולו נחשב כ"ערלי לב" למרות היותם נימולים פיזית:
"כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט׳:26).
- מבחינה פיזית, ברור שכולם היו נימולים.
- אך בהתרחקותם מה׳ ובהפרת תורתו הקדושה, הם הוגדרו כ"ערלי לב."
דרישת ה׳: ברית מילה פיזית ורוחנית
כל בניו של ה׳, יהודים וגויים כאחד, נדרשים להיות נימולים – הן בבשר והן בלב.
הדבר מתבהר במילותיו של ה׳ ביחס לגויים החיים בקרב עמו:
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה׳: כָּל בֶּן נֵכָר עֲרֵל לֵב וְעָרֵל בָּשָׂר, לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מ״ד:9).
מכאן ניתן להסיק בבירור:
- המושג "ברית מילה בלב" אינו חדש בברית החדשה.
- זהו מושג מקראי שנועד להדגיש את חשיבות הציות הפנימי בנוסף לציות החיצוני.
- ברית המילה הרוחנית מעולם לא נועדה להחליף את הברית הפיזית.
- ברית מילה נדרשת מכל בני עמו של ה׳, בין אם הם יהודים או גויים.
- גויים המצטרפים לעם ה׳ נדרשים לעמוד באותם קריטריונים, כולל ברית המילה הפיזית, כפי שנאמר בתורה ובנביאים.
ברית המילה בבשר היא מצווה נצחית המסמלת את הברית הפיזית בין ה׳ לעמו.
אך ברית המילה בלב – שהיא ציות פנימי ואמונה אמיתית – נדרשת באותה מידה. שני ההיבטים משלימים זה את זה ואין להפריד ביניהם. מי שרוצה להיות חלק מעמו של ה׳, יהודי או גוי, מחויב לקיים את שני ההיבטים הללו.
ברית המילה והטבילה במים
האם הטבילה נועדה להחליף את ברית המילה?
ישנם אלו שטועים לחשוב כי הטבילה במים נועדה לשמש תחליף לברית המילה בקרב נוצרים.
- רעיון זה אינו נכון ומהווה המצאה אנושית בלבד.
- זוהי דרך לעקוף את הדרישה לציית למצוות הברית, אך אין לכך כל בסיס בכתבי הקודש.
אין שום רמז להחלפה בכתבי הקודש
אם אכן הטבילה נועדה להחליף את ברית המילה, היינו מוצאים לכך עדויות בתורה, בנביאים או בבשורות.
- היינו מצפים שיימסר בבירור כי לאחר עליית המשיח, ה׳ לא ידרוש עוד את ברית המילה מהגויים המבקשים להצטרף לעמו.
- כמו כן, היה מצופה כי יוסבר שהטבילה תחליף את ברית המילה.
- אך טקסטים כאלו אינם קיימים.
הטבילה: מסורת יהודית עתיקה
הטבילה במים, או מקווה, הייתה חלק ממסורת יהודית עוד לפני ימי יוחנן המטביל:
- מהו המקווה?
- טקס טהרה במים המסמל טיהור מחטא וטומאה.
- הימצאותו של מקווה הייתה דרישה קהילתית, וחובה הייתה לטבול במקרים של טומאה או חטא.
- מתי גויים היו טובלים?
- כאשר גוי היה נימול, הוא היה טובל במקווה כחלק מתהליך הצטרפותו לעם ה׳.
- הטבילה סימלה לא רק טהרה אלא גם "מוות" של חייו הקודמים.
- היציאה מהמים נחשבה ל"לידה מחדש," כסמל לחיים חדשים כחלק מעם ישראל.
יוחנן המטביל והטבילה
יוחנן המטביל לא המציא טקס חדש, אלא העניק משמעות מחודשת לטקס קיים:
- בעבר, הטבילה שימשה בעיקר גויים שהצטרפו ליהדות.
- יוחנן קרא גם ליהודים לטבול, כמעשה סמלי של חזרה בתשובה.
האם הטבילה מחליפה את ברית המילה?
הטבילה והברית נועדו לשמש יחד, ולא זו במקום זו:
- ברית המילה:
- סימן פיזי נצחי לברית בין ה׳ לעמו.
- מחייבת גברים יהודים וגויים כאחד כחלק מהשתייכות לעם ה׳.
- הטבילה:
- מסמלת טיהור פנימי וחזרה בתשובה.
- מקיימת את תפקידה כסמל לכניסה לדרך חדשה, אך אינה מבטלת את הצורך בסימן הפיזי של הברית.
הטבילה אינה מחליפה את ברית המילה אלא משלימה אותה. כמו בעבר, גוי המבקש להצטרף לעם ה׳ מחויב גם בברית המילה וגם בטבילה במים, שמסמלות יחד את הברית החיצונית והפנימית. תהליך זה מדגיש את הציות לה׳ ואת השינוי האמיתי שהמאמין עובר כחלק מהשתייכותו לעמו הקדוש.
