מצווה שנשכחה כמעט לחלוטין

מצוות שיער וזקן היא אחת המצוות שאינה נלמדת כמעט בשום זרם נוצרי, למרות שאין כל טיעון תיאולוגי המצדיק את התעלמותה.

• שמירה בימי המקרא:
  • בתקופת המקרא, מצווה זו נשמרה בקפידה על ידי כל העם היהודי.
  • היהודים החרדים כיום ממשיכים לשמור על מצווה זו, גם אם לעיתים באופן שאינו תואם במדויק את פרטי התורה.
• ישוע והשליחים:
  • ישוע, כמו כל יהודי אדוק, שמר על מצווה זו.
  • אין ספק שכל השליחים ותלמידי ישוע קיימו את המצוות שבתורה, כולל מצוות השיער והזקן כפי שכתוב:
    • "לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ" (ויקרא י״ט:27).

השפעות תרבותיות על הקהילה הנוצרית הקדומה

במאות הראשונות לאחר ישוע, החלו נוצרים להתרחק מהוראות התורה, כולל מצוות השיער והזקן, בעיקר בשל השפעות תרבותיות.

• השפעת היוונים והרומאים:
  • בתרבויות היוונית והרומית, שמירה על תספורת קצרה וזקן מטופח או מגולח הייתה נחשבת לאידיאל היגייני ואסתטי.
  • המאמינים החדשים, שהגיעו מתרבויות אלו, הביאו איתם מנהגים אלו, מה שהשפיע על הקהילה הנוצרית.
• חולשת המנהיגות:
  • במקום לעמוד איתן על חשיבות המצוות ולהנחות את המאמינים לשמור עליהן, מנהיגי הכנסייה באותה תקופה נכנעו להשפעות תרבותיות.
  • כך החלה התדרדרות, שבה מצוות ה׳ נדחקו לטובת ערכים ומנהגים חברתיים.

השפעות ארוכות טווח

• חוסר נאמנות למצוות:
  • חוסר העמידה האיתנה בתקופה הקדומה הוביל לקהילה חלשה, שלא הצליחה לשמור על נאמנותה לתורה.
  • תהליך זה נמשך לאורך הדורות, ועד ימינו אנו רואים כנסייה שהתרחקה מהדרכה המקורית של ישוע ותלמידיו.
• שארית נאמנה:
  • כמו תמיד, ה׳ שומר על שארית נאמנה, קבוצה קטנה שאינה נכנעת ללחצים תרבותיים או חברתיים.
  • כפי שנאמר:
    • "וְהִשְׁאַרְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים, כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָּרְעוּ לַבָּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ" (מלכים א׳ י״ט:18).

מצוות השיער והזקן היא דוגמה לאופן שבו תרבות יכולה לעצב את אופי הקהילה, גם כשהדבר סותר את הוראות התורה.

• על המאמין השואף לשמור על נאמנות לה׳ לשים את מצוותיו מעל מנהגי החברה, בדיוק כפי שעשה ישוע.
• גם אם הקהילה כולה מתעלמת ממצווה זו, על כל אחד לשקול היטב את המחויבות האישית שלו לציית להוראות הברורות של ה׳.

התפתחות ההנהגות לאורך הדורות

במאות הראשונות לאחר ישוע, נוצרים גויים החלו בהדרגה לנטוש את המצווה שלא לגלח את שיערם וזקנם, בעוד שהיהודים המשיחיים (יהודים שהאמינו שישוע הוא המשיח) המשיכו לקיים את כל מצוות התורה.

• הבדל בין יהודים לגויים:
  • ככל שההפרדה בין היהדות לנצרות התחדדה, היהודים המשיחיים המשיכו לדבוק במצוות התורה, ואילו הנוצרים הגויים הושפעו יותר ויותר מהתרבות שסביבם.
  • לאחר הכרת הנצרות באימפריה הרומית בעקבות צו מילאנו בשנת 313 לספירה, הפכה התרבות הרומית למרכזית יותר בקרב הנוצרים.

השפעות תרבותיות ופרשנות שונה

• השפעת התרבות הגרקו-רומית:
  • הנורמות של הגרקו-רומים בנוגע לתספורת וגילוח השפיעו על הנוצרים.
  • במקום לשמור על מצוות התורה כפי שישוע לימד, נוצרה פרשנות שונה שהתרחקה מהדרכת התורה המקורית.
• התאמת הנצרות לעולם החילוני:
  • נוצר תהליך שבו הנצרות ניסתה להתאים עצמה לתרבות הסובבת אותה, בעוד שבמקביל שמרה על זיקה מסוימת למאמינים הראשונים, שהקפידו על כל מצוות ה׳.
  • דבר זה מנוגד לדבריו של ישוע:
    • "אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ הַנְּבִיאִים, לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל אֶלָּא לְקַיֵּם" (מתי ה׳:17).

ישוע, הזקן והשיער

ישוע המשיח היה דוגמה מושלמת לכל מאמין המבקש לזכות בחיי נצח.

• ציות מלא לתורה:
  • ישוע שמר על כל מצוות האב, כולל מצוות השיער והזקן.
  • דוגמתו שימשה לשתי מטרות עיקריות:
    • לתקופתו:
      • ישוע הדגים את הדרך הנכונה לשמור על התורה תוך התנגדות להוספות הרבניות, שהיו יותר מסורתיות מאשר נאמנות לתורה.
    • לדורות הבאים:
      • דוגמתו משמשת כקריאה לדורות העתידיים לדבוק באותה אמת.

הנבואה בישעיהו על ישוע

אחת הנבואות על סבלו של ישוע היא פגיעה בזקנו:

• "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים, פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק" (ישעיהו נ׳:6).
• סבלו של ישוע כלל לא רק פגיעות פיזיות, אלא גם פגיעות בזקנו, שהיה סמל לאמונתו ולציותו למצוות האב.

הציות של ישוע למצוות השיער והזקן מדגיש את חשיבותן, הן כאמצעי להתקרבות לה׳ והן כסמל נאמנות.

דוגמתו קוראת לכל מאמין לחזור לשורשי התורה, לא כעול, אלא כמפתח לחיים של קדושה ונאמנות.

כיצד לקיים את המצווה הנצחית בצורה נכונה

אורך השיער והזקן

• שיער וזקן נראים:
  • הגבר צריך לשמור על שיער וזקן באורך שמבהיר שיש לו את שניהם, גם למתבונן מרחוק.
  • האורך לא חייב להיות ארוך מדי, אך גם לא קצר מדי.
  • העיקר הוא שהשיער והזקן לא יהיו קצרים עד כדי כך שהם כמעט ואינם נראים.

לא לגלח את קווי המתאר הטבעיים

• משמעות המילה "פאה":
  • המילה "פאה" בתורה מתייחסת לקצוות, גבולות או זוויות.
  • האיסור אינו על אורך השיער עצמו, אלא על גילוח קווי המתאר הטבעיים של השיער והזקן.
• השוואה עם מצוות הקציר:
  • באותו פרק שבו מופיעה מצוות השיער והזקן, המילה "פאה" משמשת גם בהקשר של שדה חקלאי:
    • "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר" (ויקרא י״ט:9).
  • בדיוק כמו שלא קוצרים את קצוות השדה, כך לא מגלחים את קצוות השיער או הזקן.

שמירה על ההנחיה האלוהית

• משמעות המצווה:
  • המיקוד הוא בקיום הקווים הטבעיים של השיער והזקן.
  • אין חובה ספציפית לאורך השיער, אלא להימנע מפעולה שמוחקת את גבולותיהם הטבעיים.

קיום נכון של מצוות השיער והזקן כולל:

1. שמירה על אורך שיער וזקן ברור.
2. הימנעות מגילוח קווי המתאר הטבעיים של השיער והזקן.
   מצווה זו מדגישה את חשיבות הכבוד להנחיות הברורות של ה׳ ומסמלת את הנאמנות של האדם למצוותיו.

טיעונים בלתי תקפים להימנעות מקיום מצוות השיער והזקן

טיעון בלתי תקף 1: "רק מי שרוצה לגדל זקן צריך לקיים את המצווה"

• הטיעון:
  ישנם אנשים, כולל מנהיגים משיחיים, הטוענים שהם פטורים ממצווה זו משום שהם מגלחים את זקנם לגמרי. לפי גישה זו, המצווה תחול רק על מי שבוחר "לגדל זקן". כלומר, רק מי שמחליט לגדל שיער או זקן יהיה מחויב לשמור עליהם כפי שה׳ ציווה.
• הפרכת הטיעון:
  • בתורה לא מופיעה אף מילה תנאי כמו "אם" או "במקרה ש" בהקשר למצווה זו.
  • ההנחיות הן ברורות: השיער והזקן צריכים להיות נשמרים במתארם הטבעי, ללא גילוח מוחלט או פגיעה בגבולותיהם.
  • על פי אותו היגיון, ניתן היה להימנע ממצוות אחרות:
    • "אינני חייב לשמור שבת משום שאינני שומר שום יום מנוחה."
    • "אינני חייב להימנע מבשר טמא משום שאינני בודק מה יש בצלחתי."
• גישה זו מול ה׳:
  • ה׳ רואה באדם שמתייחס למצוותיו כמעמסה או כאי-נוחות, מישהו שמבקש להתחמק מאחריותו.
  • הדבר מנוגד לרוח הכתובים, כפי שבא לידי ביטוי בתהילים:
    • "הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב. הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְּכָל לֵב" (תהילים קי״ט:33-34).

טיעון בלתי תקף 2: "המצווה קשורה למנהגים פגאניים"

• הטיעון:
  יש המפרשים בטעות שלוי י״ט:27 קשור לריטואלים פגאניים של עמים שכנים, כמו מנהגים של תספורת וגילוח הקשורים למתים.
• הפרכת הטיעון:
  • פירוש ישיר של הטקסט:
    • הפסוק:
      "לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ" (ויקרא י״ט:27).
    • המילה "פאה" מתייחסת בבירור למתאר, לקצה, או לגבול, ולא למנהג כלשהו של פולחן למתים.
    • זוהי הנחיה ישירה הקשורה לאסתטיקה אישית, ללא כל הקשר למנהגים פגאניים.
  • המסורת היהודית:
    • המסורת היהודית לדורותיה ראתה בפסוק זה הנחיה עקרונית ואישית לכל גבר ישראלי.
    • הפרשנות הפגאנית אינה נתמכת בכתובים או במסורת.

ויקרא י״ט ומצוות השיער והזקן: הבנה עמוקה

פרק י״ט בויקרא מציג קשת רחבה של מצוות, המבטאות את הקשר שבין חיי היומיום לקדושה שה׳ דורש מעמו. בין המצוות ניתן למצוא:

• איסור אכילת דם ("לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", פסוק 26).
• שמירת השבת ("אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", פסוקים 3, 30).
• יחס הוגן לגר ("כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר", פסוקים 33-34).
• כבוד לזקנים ("מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם", פסוק 32).
• שימוש במידות ומשקלות הוגנים ("מֹאזְנֵי צֶדֶק", פסוקים 35-36).
• איסור ערבוב סוגי זרעים ולבישת בגדים מעורבים ("כִּלְאַיִם… שַׁעַטְנֵז", פסוק 19).

המצווה על השיער והזקן בהקשר רחב

המצווה מתייחסת ישירות לאופן שבו גברים צריכים לשמור על שיערם וזקנם.

• איסור גילוח השיער והזקן אינו מותנה:
  • אין בתורה שום תנאי או הגבלה, כמו "אם זה נעשה למת".
  • מצווה זו עומדת בפני עצמה ונדרשת כתנאי לשמירת קדושת האדם.

טעויות פרשנות: "רק בהקשר של אבלות"

יש הטוענים כי מצוות גילוח השיער והזקן קשורה רק לפולחן אבלות, אך זו תוספת שאינה נכתבת במפורש בכתובים.

• מה הכתוב אינו אומר:
  • בשום מקום בתורה לא נאמר שאדם רשאי לגלח את שערו או זקנו כל עוד אינו עושה זאת במסגרת של אבלות.
  • זוהי פרשנות אנושית, המוסיפה תנאים שאינם קיימים בטקסט.
• מה הכתוב כן אומר:
  • האיסור ברור ונוגע לעצם פעולת הגילוח של קווי המתאר של הראש והזקן.
  • ההקשר של "למת" נועד להבהיר שמנהגים כאלו, גם אם מקובלים בתרבויות זרות, אינם סיבה להפר את המצווה.

הגישה הנכונה למצוות השיער והזקן

הניסיון למצוא "פתרונות" או "תירוצים" כדי להימנע מקיום המצווה חושף גישה של חוסר כבוד לדבר ה׳.

• שמירה נאמנה:
  • מצוות השיער והזקן ניתנה כדי להדגיש את ייחודיות האדם המקיים את מצוות ה׳, וכדי לסמל את קבלת מרותו המוחלטת.
  • כל ניסיון לעקוף את המצווה או לשנות את משמעותה הוא בגידה בכוונת התורה ובקדושת ה׳.

היהודים האורתודוקסים ומצוות השיער והזקן

היהודים האורתודוקסים, אף על פי שחלקם מפרשים בצורה לא מדויקת את פרטי המצווה על שיער וזקן, תמיד ראו את המצווה בויקרא י״ט:27 כמצווה עצמאית שאינה קשורה למנהגים פגאניים.

• הבנת ההפרדה:
  • המצווה נתפסת כחלק מעקרון הקדושה והנבדלות, ולא כחוק הנוגע לאבלות או פולחן אלילי.
  • גישה זו מדגישה את מחויבות האדם לשמור על דמותו הטבעית כפי שברא אותו ה׳.

ניתוח המילים במקור העברי

המילים שבהן משתמש הכתוב, תקפו (taqqifu) ו-תשחית (tashchit), נושאות משמעות מדויקת:

1. תקפו:
   • משמעותה "לחתוך או לגלח מסביב".
   • איסור זה מתייחס לקצוות השיער בראש (לא לאורך כל שערה אלא למתאר), שלא ישתנו בצורה מלאכותית.
2. תשחית:
   • משמעותה "להשחית, לפגוע או להרוס".
   • הכוונה היא לא לפגוע במתאר הטבעי של הזקן, שכן פגיעה זו נחשבת לעיוות הדמות הטבעית שה׳ העניק.

המצווה כבסיס לקדושה אישית

ההבנה היהודית המסורתית רואה במצווה זו הדרכה לחיים של קדושה ונבדלות:

• לא ביטוי של תרבות אלא של אמונה:
  • שמירת השיער והזקן בצורה הטבעית אינה נובעת מאמונות פגאניות, אלא מבטאת נאמנות לה׳ ומחויבות לקדושה.
• תפקיד המצווה בהגדרת הזהות:
  • המצווה מדגישה את החשיבות של שמירה על הופעה חיצונית שמכבדת את אלוקים ומסמלת את השייכות לעמו.

מסקנה

שני הטיעונים הנפוצים נגד קיום מצוות השיער והזקן נופלים מול בחינה מדוקדקת של הכתובים והמסורת.

1. המצוות אינן מותנות ברצון האדם: אין שום בסיס להתניה של המצווה ברצון לגדל שיער או זקן.
2. המצווה אינה קשורה למנהגים פגאניים: ההנחיה היא ישירה וברורה, ללא כל אזכור של הקשר תרבותי חיצוני.

המאמין המבקש לשמור על נאמנות לה׳ צריך לגשת למצוותיו בכבוד וביראה, מתוך הבנה שהן נועדו לקדש אותו ולהקריבו אל ה׳.

---