הסיבה האמיתית לכך שכל כך הרבה גויים דוחים את חוקי אלוהים היא שהם רואים בהם מטרד. עבורם, הרבה יותר נוח לחיות ללא מגבלות ולעשות מה שהם אוהבים. הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה” מבטלת מטרד זה, ומציעה שכיוון שאלוהים מציל את מי שלא ראוי, ציות למצוות אינו רלוונטי. הם אף מאמינים שאלו שמתאמצים לציית מגנים את עצמם לאגם האש. הבעיה היא שגם לא נביאי אלוהים וגם לא ישוע לימדו דבר כה מגוחך. ישוע לימד אותנו שזה האב ששולח אותנו לבנו, והאב שולח רק את מי שמקיים את החוקים שנתן לעם שהפריד לעצמו בברית נצחית. אלוהים לא שולח מורדים לבנו. | “אמי ואחי הם אלו ששומעים את דבר אלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקס 8:21
לא משנה כמה מסובכת חייה של האדם, הוא יתברך כאשר יחליט, בכל כוחו, לציית באמונה ובקביעות לחוקי האלוהים שנמסרו לנביאיו בברית הישנה, כפי שישוע והשליחים צייתו. ההצלה של האדון מובטחת. תחילה, אלוהים יפתור את הבעיות הקיימות, אחת אחת. לאחר מכן, הוא יגן עליה כדי שלא יתעוררו בעיות חדשות. כל עוד האדם נשאר נאמן, הברכות ילוו אותו. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “מי יתן והיה לבם זה ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי, כדי שיהיה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים ה:כט
אלוהים לא מקבל ציות חלקי. פשוט אין תמיכה לציות חלקי בברית הישנה או בבשורות. דמיין אם אברהם, במקום סכין, היה מביא גרזן כדי לכרות את יצחק. כמעט בוודאות המלאך לא היה עוצר את ידו, והוא היה מסיים את ימיו עם בן נכה ובלי להיקרא חברו של אלוהים ואבי האמונה. כך אנו בימינו. כמעט כל הגויים מצייתים לאלוהים רק באופן חלקי ומדמיינים בטעות שהכל בסדר עם האדון. זה לא כך. אף גוי לא יובל לשמיים בלי לחפש לעקוב אחר אותן חוקים שישו ושליחיו עקבו אחריהם. אין דרך אחרת. אל תלך אחרי הרוב מפני שהוא רב. ציית כל עוד אתה חי. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
הגוי שאמנם מאמין בישו חייב להיות מוכן לחיות בדיוק כפי שחיו הוא ושליחיו, כדי שבאמונתו יביאו ברכות וישועה. ישו הבהיר, הן במילים והן בדוגמה, שאומר שהוא אוהב את אלוהים, בלי לציית נאמנה לכל מצוותיו, זה חסר תועלת. הגוי המחפש ישועה בישו חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. האב מכיר באמונה ובאומץ של הגוי הזה, אפילו מול הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. אל תיתן לרוב להטעות אותך, רק מפני שהם רבים. הסוף כבר הגיע. | “אל תוסיפו ואל תגרעו דבר מן המצוות שאני נותן לכם. פשוט צייתו למצוות ה’ אלוהיכם.” (דברים ד:ב)
הדרך האמיתית להתקשר עם אלוהים תמיד הייתה דרך הפיזי. בכל מעשה ציות בפיזי, אנו מתקרבים יותר לאלוהים ומראים שאנו סומכים את גורלנו בידיו. כך היה מההתחלה: נח היה צריך לבנות תיבה, אברהם היה צריך לעזוב את ארצו, משה התמודד עם פרעה, והשליחים נטשו את סירותיהם ורשתותיהם. רק כאשר הפרט מחפש, בכל כוחו, לציית לחוקים שאלוהים העניק לנביאי הברית הישנה, גם אם כולם מתנגדים, הוא מוכיח ללורד שהוא מחליט לרשת את החיים הנצחיים. האב רואה את אמונתו ואת אומץ ליבו, למרות הקשיים. הוא שופך את אהבתו עליו, מחבר אותו לישראל ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. | “מי יתן והיה לבם זה תמיד ליראה אותי ולציית לכל מצוותי. כך יהיה טוב להם ולצאצאיהם לעולם!” דברים 5:29
התוכנית האמיתית של הישועה, שנוצרה על ידי אלוהים ולא על ידי בני אדם, היא פשוטה, קדושה וקלה להבנה ולעקיבה: חפש להיות נאמן לחוקי האב שנמסרו לנביאיו, והוא ישלח אותך לבנו לסליחת החטאים. כל השליחים והתלמידים ידעו שהם צריכים להמשיך להיות נאמנים לחוקי האב כדי לעקוב אחר הבן ולהינצל. הרעיון שהם יכלו להתעלם מחוקי אלוהים מפני שהמשיח הגיע לא עבר במחשבותיהם. האבסורד הזה הוא מה שהועבר לגויים במשך מאות שנים, ואף אחד לא מטריד אותו שאין אפילו מילה אחת של ישו בבשורות שתומכת בהוראה כזו. הישועה היא אישית. אל תלך אחרי הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה חי. | “אשרי השומעים את דבר אלוהים [ברית הישנה] ומקיימים אותו.” לוקאס 11:28
כאשר ישוע שלח את השליחים אל העמים כדי לעשות תלמידים, הוא לא ציווה עליהם ליצור בשורה מותאמת לגויים, אלא לדרוש את מה שהיה קיים ביניהם: אמונה במשיח ונאמנות לחוקי האב. הן ישוע והן השליחים עקבו אחר כל מצוות אלוהים שהתגלו לנביאים בברית הישנה: הם היו מלים, שמרו את השבת, ענדו את הציצית, שמרו על הזקן ולא אכלו מזון טמא. מה שלומדים הגויים בכנסיות אינו ההוראה של ישוע, אלא משהו שהומצא על ידי אנשים שהושפעו מהנחש. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “כאן נמצאת הסבלנות של הקדושים, של אלה השומרים את מצוות אלוהים ואמונה בישוע.” (התגלות 14:12)
ההחלטה אם מגיע לנו משהו שייכת לאלוהים, כי הוא בודק את הלבבות. דבר אחד בטוח: מי שמתעקש שלא לזכות בישועה בוודאי יקצור את מה שזרע. אלוהים לא השאיר אותנו ללא הדרכה; הוא העניק לנו חוקים ספציפיים כדי שנוכל להיות מועברים לישוע ולקבל סליחה וישועה. האדם שחושב: “אני לא ראוי להינצל, לא אקיים את חוקי אלוהים, אבל, אפילו בחוסר ציות, ישוע יציל אותי” חי בהזיה, ללא כל תמיכה במה שלימד ישוע בבשורות. הישועה היא אישית. אף גוי לא יעלה בלי לנסות לעקוב אחר אותם חוקים שניתנו לישראל, חוקים שאותם ישוע ושליחיו עצמם עקבו אחריהם. אל תלך בעקבות הרוב רק כי הם רבים. ציית כל עוד אתה בחיים. | “זו רצונו של אלוהים: שאני לא אאבד אף אחד ממי שנתן לי, אלא שאקים אותם ביום האחרון.” (יוחנן 6:39)
רבים בכנסייה אוהבים לומר שהם לא ראויים להינצל, ומשתמשים במשפט הזה כדי ליצור תדמית של ענווה גדולה. הם מתנהגים כאילו הם מצייתים לחוקי אלוהים, אך עדיין מאמינים שהם יכולים לעשות יותר כדי לרצות אותו. האמת, עם זאת, היא שכמעט תמיד הם אפילו לא ניסו לציית לחוקים הקדושים והנצחיים שאלוהים נתן לנביאים ולישו. הם ממשיכים להתעלם ממצוות אלוהים, ומאמינים שענוותנותם המזויפת מרשימה את האדון. אך האב בוחן את הלבבות ויודע את המניע האמיתי של כל אחד. אלוהים לא שולח מרדנים לבנו. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
יהוה הוא אלוהים שסולח ושוכח את העוונות של אלו שמתחרטים. להתחרט זה להכיר בטעות ולעשות הכל כדי לא לחזור עליה. מלכי ישראל הם דוגמה לכך, כי אלוהים סלח אפילו למושחתים ביותר כשהם הודו בחטאיהם. עם זאת, מיליונים בכנסיות חיים בניגוד גלוי לחוקי אלוהים שנגלו בברית הישנה ועל ידי ישוע בבשורות. הם לא מודים בשום טעות ולא רואים סיבה להתחרט. למרות זאת, הם מאמינים שיקבלו בנשיקות וחיבוקים בשמיים. עולם האשליה הזה הוא תוצאה של מאות שנים של שטיפת מוח שנגרמה על ידי הדוקטרינה השגויה של “טובה שלא מגיעה”. האב לא שולח את המורדים לבנו. | “את מצוותיך ציווית כדי שנקיים אותם בדיוק.” (תהילים 119:4)
