האנשים הנואשים ביותר ביום הדין יהיו אלה שציפו להינצל; אלה ששמעו את האזהרות הרבות על ציות לחוקי אלוהים ובכל זאת בחרו שלא לציית. לא יהיו אלה הרשעים, כי הם כבר יודעים מראש מה מצפה להם, אלא אלה שהכירו את מצוות האל עליון בברית הישנה, אך בחרו ללכת בעקבות הרוב, כי זה היה נוח יותר. אך עדיין יש מעט זמן. הגוי שרוצה להינצל על ידי המשיח חייב לעקוב אחר אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו, חוקים שאותם ישו בעצמו ושליחיו עקבו אחריהם. הישועה היא אישית. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי אלוהים כל עוד אתה בחיים. | “איש לא יכול לבוא אלי אם לא יביא אותו האב, ששלח אותי; ואני אקים אותו ביום האחרון.” (יוחנן 6:44)
הרעיון שגויים שייכים לעם האלוהים פשוט מפני שהם משתמשים בשם האלוהים כשהם מתפללים ושרים הוא אשליה. בכל פעם שהברית הישנה או דברי ישוע מתייחסים לעם האלוהים, ההתייחסות היא בבירור לישראל, האומה שנבחרה על ידי האלוהים דרך הברית הנצחית של המילה. הדרך היחידה להפוך לחלק מעם האלוהים היא להצטרף לישראל, מכיוון שהאלוהים מעולם לא קרא לאומות אחרות לעמו. כל גוי יכול להצטרף לישראל, כל עוד הוא עוקב אחר אותן החוקים שהאדון נתן לישראל. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה; הוא שופך את אהבתו עליו, מצרף אותו לישראל ומוביל אותו לבן לקבלת סליחה וישועה. זהו התכנית הישועה שמתקבל על הדעת, מפני שהיא אמיתית. | הגוי שיתחבר לאדון, לשרת אותו, ובדרך זו יהיה עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא להרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
הגישה שלנו לעולם הרוחני מוגבלת, ולכן קשה לדעת אם אנחנו מוטעים על ידי שקר כלשהו של השטן. זו הסיבה שבגללה אלוהים השאיר לנו את חוקו הקדוש והנחה אותנו באמצעות בנו. בכל כוחנו ובעזרת רוח הקודש, עלינו לשאוף לבל יסטו מעולם מן החוקים שנתן לנו האדון בברית הישנה. יתר על כן, ישוע מעולם לא ניבא על שום אדם, בתוך התנ“ך או מחוצה לו, שיהיה לו רשות לשנות אפילו יוד או קוצו של יוד מחוק אביו. אל תתעה: אנו נושעים כשאנו מרצים את האב ונשלחים לבן, והאב נרצה בגוי שעוקב אחר אותם חוקים שישוע ושליחיו עקבו אחריהם. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיים אותם במדויק.” (תהילים 119:4)
אם הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” הייתה נכונה, אף מצווה של אלוהים לא הייתה הגיונית: מדוע אלוהים היה דורש משהו מאיתנו אם, בעיניו, הציות לא משנה כלל? ההוראה הזו, הנפוצה בכנסיות, אין לה בסיס בברית הישנה, ובוודאי שלא במילותיו של ישו בבשורות. הזכאות היא משהו שאלוהים מחליט, מפני שהוא בוחן את הלבבות ויודע את המניע של כל אחד. עלינו לשאוף לציית לכל חוקי אלוהים. אם נעשה זאת במסירות, האדון יראה את מאמצינו, יברך אותנו ויוביל אותנו אל ישו לסליחה וישועה. אל תלך בעקבות הרוב רק מפני שהם רבים. ציית לחוקי האדון כל עוד אתה חי. | “אל תוסיפו ואל תגרעו דבר מן המצוות שאני נותן לכם. פשוט צייתו למצוות האדון, אלוהיכם.” (דברים 4:2)
הראוי הוא משהו ששייך לבורא להחליט. אלוהים שפט שנח ראוי להינצל מהמבול, שחנוך ואליהו יילקחו לשמיים בלי לעבור את המוות, ושמשה לא צריך לחכות למשפט הסופי. הוא חשב שדוד ראוי לכס המלכות של שאול ושמרים ראויה להיות אמו של המשיח. הדוקטרינה שלפיה אף אחד לא ראוי לכלום מאלוהים היא המצאה אנושית, שהושפעה מהנחש. לאנשים מוצאת חן המשפט הזה כי הוא נראה כמו הפגנת צניעות, אך למעשה, הם נמנעים מלציית לחוקי אלוהים, שיהודים וגויים כאחד נקראו לקיים. האב לא שולח את הלא-צייתנים לבנו. | “ציווית את מצוותיך, כדי שנקיימם במדויק.” (תהילים 119:4)
לטעון שכל בן אנוש, בתוך או מחוץ לתנ“ך, יש לו סמכות לשנות או לבטל את חוקי אלוהים מהברית הישנה, זו חוצפה לשלטון האלוהי. מי שמאמין בטעות זו דוחה את בלתי המשתנה של קול אלוהים. אף יצור לא יש לו סמכות כזו, אלא אם כן ניתנה לו במפורש על ידי אלוהים. אך בשום מקום בברית הישנה או בבשורות אין אנו מוצאים נבואות המכריזות על אנשים עם סמכות זו לאחר המשיח. בענייני ישועה, עלינו להיות נאמנים רק למה שאלוהים גילה לנו לפני ישו ועל ידי ישו עצמו, כדי שלא נתעה על ידי הנחש. הישועה היא אישית. ציית לחוק אלוהים כל עוד אתה חי. | “לא תוסיפו ולא תגרעו דבר מן הדברים אשר אני מצווה אתכם, שמור את מצוות ה’ אלוהיכם.” (דברים ד:ב)
לאחר עדן, ההצלחה הגדולה ביותר של הנחש הייתה ליצור דת עצמאית עבור הגויים, להפריד אותם מהדת של ישו ושל אבותיו, שמתמשכת עד אברהם. אין בדבריו של ישו שום רמז לכך שהגויים צריכים להיות בעלי דת משלהם, עם הדוקטרינות והמסורות שלהם, ובעיקר, ללא הצורך לציית לחוקיו של אביו לשם הישועה. השטן הגיע למטרתו, כי כמעט אף אחד לא מציית לחוקי אלוהים. זו אולי ההזדמנות האחרונה להפוך את הסיפור הטרגי הזה, לפחות בחייך. הגוי שרוצה להינצל חייב לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. האב רואה את האמונה והאומץ של הגוי הזה ומוביל אותו לבן לסליחה וישועה. | הגוי שיתחבר לבורא, לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותם אביא להרי הקודש שלי. (ישעיהו 56:6-7)
מיליוני גויים טוענים שהם עוקבים אחרי ישו, אך כאשר שואלים אותם, כמעט אף אחד מהם לא מזדהה כחלק מישראל, אלא כחלק מדת אחרת. הבעיה היא שבשום בשורה, ישו לא קרא לגויים להקים דת חדשה, נפרדת מדת אבותיו. הרעיון של דת מחוץ לישראל הוא ממקור אנושי, שהחל מיד לאחר שישו חזר לאביו. הגוי שרוצה להינצל צריך לעקוב אחרי אותן חוקים שהאב נתן לעם הנבחר לכבודו ולתהילתו. אלה החוקים שאותם ישו עצמו ואפוסטליו עקבו אחריהם. כאשר אנו מצייתים, האב רואה את אמונתנו ואומץ לבנו, מחבר אותנו לישראל ומוביל אותנו לישו. תוכנית הישועה הזו הגיונית, מפני שהיא האמיתית. | הגוי שיתחבר אל ה’, לשרת אותו, ויהיה בדרך זו עבדו… ושישמור בבריתי, גם אותו אביא אל הרי הקודש. (ישעיהו 56:6-7)
אחד ההיבטים ההרסניים ביותר של הדוקטרינה של “טובה שלא מגיעה” הוא הרעיון שאף אחד לא יכול לתרום להצלתו ולכן אין צורך לציית לחוקים שנתן אלוהים בברית הישנה. ההוראה הזו אין לה בסיס במילותיו של ישו והיא מובילה מיליוני גויים בכנסיות לטעות חמורה של לחיות בניגוד גלוי לחוקי אלוהים. האדון היה ברור כשהעביר את חוקיו: הם ליהודים ולגויים. אין הצלה בניגוד. ההצלה מגיעה כאשר האב שולח את הנשמות לבן לסליחת החטאים, אך הוא לעולם לא ישלח את אלה שמכירים את חוקו, אך בוחרים בכוונה לא לעקוב אחריו. ציית כל עוד אתה חי! | “הקהילה תהיה באותם חוקים, שיחולו גם עליכם וגם על הגוי החי איתכם; זהו צו חוקי לעולם.” (במדבר 15:15)
התוכנית להצלה שהם מלמדים אותנו, הגויים, היא יצירה אנושית. היא לא תואמת כלל לברית הישנה, ובוודאי שלא למילים של ישו בבשורות, ולכן היא שקרית מראשיתה ועד סופה. בשום שלב לא לימדו הנביאים או ישו שעבירה על החוקים שאלוהים נתן לישראל לא משפיעה על הסליחה וההצלה. הגויים שרוצים להציל את עצמם על ידי ישו צריכים לעקוב אחר אותם חוקים שהאב נתן לעם שהופרד על ידי אלוהים בברית נצחית, שישו היה חלק ממנה. האב רואה את אמונתנו ואומץ ליבנו, למרות ההתנגדות הגדולה. הוא אז מחבר אותנו לישראל ושולח אותנו לבנו. זו התוכנית להצלה שיש בה היגיון מפני שהיא אמיתית. | “זו רצון האלוהים: שאני לא אאבד אף אחד ממי שנתן לי, אלא שאקים אותם ביום האחרון.” (יוחנן 6:39)
