מספר שנים לאחר חזרתו של ישוע אל האב, השטן החל בפרויקט ארוך טווח נגד הגויים. ניסיונו לשכנע את ישוע להצטרף אליו נכשל (מתי ד׳:8-9), וכל תקוותו להחזיק את המשיח בקבר נהרסה באופן מוחלט בתחייתו (מעשי השליחים ב׳:24). מה שנותר לנחש היה להמשיך ולפעול בקרב הגויים כפי שפעל מאז גן עדן: לשכנע את בני האדם לא לציית למצוות ה׳ (בראשית ג׳:4-5).
כדי להשיג מטרה זו, שני דברים היו צריכים להתבצע:
- ניתוק מוחלט ככל האפשר של הגויים מהיהדות.
- הצגת טיעון תיאולוגי שיאפשר לגויים להאמין כי הישועה שה׳ מציע להם שונה מזו שהייתה נהוגה בישראל העתיקה, ובפרט בכך שהיא מאפשרת להתעלם מתורתו.
השטן, בחוכמתו הערמומית, השפיע על אנשים מוכשרים לייסד דת חדשה לגויים, הכוללת שם חדש, מסורות חדשות ובעיקר תורות המלמדות שאחד ממטרותיו העיקריות של המשיח היה "לשחרר" את הגויים מחובת שמירת התורה.
הניתוק מישראל
כל תנועה זקוקה למאמינים חדשים כדי לשרוד ולצמוח. תורת ה׳, שנשמרה על ידי היהודים המשיחיים, החלה להוות מכשול עבור הקבוצה שגדלה במהירות בכנסייה הצעירה: הגויים.
מצוות כמו ברית המילה, שמירת היום השביעי והימנעות ממזון טמא נתפסו כמשוכות להתרחבות התנועה. בהדרגה, מנהיגי הכנסייה החלו להציע ויתורים עבור הגויים, בטענה שקרית כי בואו של המשיח הביא להקלות בשמירת התורה עבור מי שאינם יהודים – טענה שלא הייתה לה כל גיבוי בתנ"ך או בדברי ישוע בארבעת הבשורות (שמות י״ב:49).
ההתרחקות של הגויים מתורת ה׳ וישראל הייתה צעד קריטי בתכניתו של השטן. באמצעות תיאולוגיות מוטות והשפעה על מנהיגי התנועה, התקדמה הכנסייה בכיוון שהלך והתרחק מהמקור האלוהי.
השבר בין היהודים לתנועה המשיחית המתפתחת
באותה תקופה, מעט היהודים שעדיין גילו עניין בתנועה, בעיקר בזכות האותות והמופתים שביצע ישוע כמה עשורים קודם לכן – ובזכות עדים ישירים לאירועים אלו, כולל כמה מהשליחים המקוריים – חשו אי נוחות מוצדקת לנוכח ההתרחקות ההדרגתית מהחובה לשמור את תורת ה׳ שנמסרה דרך הנביאים. זו אותה תורה שישוע עצמו, שליחיו ותלמידיו קיימו בנאמנות.
ההתרחקות מישראל וההשלכות
התוצאה, כפי שאנו יודעים, היא שמיליונים מתכנסים מדי שבוע בכנסיות, טוענים כי הם עובדים את ה׳, אך מתעלמים לחלוטין מהעובדה שה׳ בחר לעצמו אומה אחת באמצעות ברית נצחית והבהיר כי לעולם לא יבטל ברית זו:
“כחוקות השמש, הירח והכוכבים אשר אינן משתנות, כך גם זרע ישראל לא יחדל מלהיות עם לפניי לעולם” (ירמיהו ל״א:35–37).
אין בתנ״ך אף מקום שבו נאמר כי יש ברכה או ישועה למי שאינם מתאחדים עם ישראל.
“ויאמר ה׳ אל אברם… והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה” (בראשית י״ב:2–3).
ישוע עצמו הבהיר באופן חד משמעי כי הישועה מגיעה מהיהודים: “כי הישועה היא מהיהודים” (יוחנן ד׳:22).
תכנית הישועה האמיתית
כל גוי המבקש להיוושע על ידי המשיח חייב ללכת באותה דרך של התורה שנמסרה על ידי האב לעם הנבחר לכבודו ולתפארתו – אותה תורה שישוע ושליחיו קיימו.
האב רואה את אמונתו ואומץ ליבו של הגוי, למרות הקשיים שבדרך. הוא שופך עליו את אהבתו, מאחד אותו עם ישראל ומוביל אותו אל הבן למחילה וישועה.
זו תכנית הישועה היחידה שיש לה היגיון, כי היא האמת. היא מבוססת על תכניתו של ה׳ כפי שנמסרה בתנ״ך וכפי שישוע לימד. כל דרך אחרת אינה אלא תוצר של טעויות אנושיות או התחכמויות שטניות, שאינן עומדות בקנה אחד עם רצון ה׳.
המשימה הגדולה
לפי ההיסטוריונים, לאחר עלייתו של המשיח לשמיים, כמה מהשליחים והתלמידים צייתו ל"משימה הגדולה" והביאו את הבשורה שלימד ישוע אל אומות הגויים. תומא יצא להודו, ברנבא ופאולוס למקדוניה, יוון ורומא, אנדרי לרוסיה ולסקנדינביה, מתיה לאתיופיה, והבשורה הופצה הלאה.
המסר שהם היו אמורים להטיף היה זהה למה שלימד ישוע, והתמקד בשני עקרונות מרכזיים: אמונה וצייתנות.
- אמונה: להאמין שישוע בא מאת האב.
- צייתנות: לקיים את מצוות האב.
ישוע הבהיר לשליחיו הראשונים שהם לא יהיו לבד במשימה להפיץ את הבשורה על בוא מלכות האלוהים. רוח הקודש הייתה אמורה להזכיר להם את מה שישוע לימד במהלך השנים שבהן היה איתם, בזמן שהפיצו את הבשורה בישראל (יוחנן י״ד:26).
הוראתו של ישוע הייתה להמשיך וללמד את מה שלמדו ממנו, ללא סטיות. בשום מקום בבשורות אין רמז לכך שהשליחים היו אמורים להביא מסר של ישועה שונה, שנוצר במיוחד עבור גויים. קל וחומר, אין תמיכה ברעיון החמור והשקרי שלפיו, רק משום שאינם יהודים, הגויים יזכו בישועה מבלי שיידרשו לציית למצוות הקדושות והנצחיות של אביו.
הרעיון של ישועה ללא ציות לתורה
הרעיון שגויים יכולים להיוושע מבלי לציית לתורת ה׳ אינו נתמך בדברי ישוע ולכן הוא שקרי, גם אם הוא עתיק יומין וגם אם הוא פופולרי. תורת ה׳ הייתה ותישאר בסיס ליחסים עם הבורא, והמשיח מעולם לא הורה על שינוי בכך.
משימתם של השליחים הייתה להמשיך את דרכו של ישוע – להטיף על אמונה בו ועל שמירה של תורת ה׳, כפי שעשה ישוע עצמו. כל מסר אחר שהוצג כבשורת הישועה אינו עומד בקנה אחד עם מה שלימד המשיח.
